טיפול פסיכיאטרי
המיתוס של הטיפול והאשפוז הכפוי כשמו כן הוא - מיתוס שנעשה רק במקרים הקיצוניים ביותר. רוב האנשים עוברים את הטיפול בשיתוף פעולה מלא ומתוך רצון לטפל בבעייתם ככל שיוכלו. אז איך הטיפול נראה, למה הוא מחולק ולאילו תוצאות הוא מביא?
סוגים שונים של טיפולים ותוצאותיהם
הפסיכיאטר ישתמש גם בכלים רפואיים לבדיקת המטופל, ולאחר מכן ימליץ על דרכי הטיפול השונות - הוא יכול לרשום למטופל תרופות פסיכיאטריות, להפנות אותו לאשפוז יום, להמליץ על אשפוז סגור, להפנותם לטיפול פסיכולוגי מקביל, ועוד. הטיפול יכול להיות בתדירות קבועה, או להיות מורכב מכמה פגישות בודדות.
אבחון פסיכיאטרי - זהו סוג מיוחד של טיפול פסיכיאטרי שנועד בכדי שהפסיכיאטר יסביר מהו בעצם מצבו הנפשי של הנבדק. האבחון מורכב מסדרת בדיקות מקיפות מאד - החל משאלות אישיות שהנבדק נשאל, דרך בדיקות רפואיות מתקדמות במיוחד, כולל גם בדיקות זיכרון, בדיקות יכולות קוגניטיביות, ועוד.
האבחון נועד למטרות שונות ומגוונות - כדי לקבוע את כשירותו המשפטית של הנבדק, כדי לקבוע האם צריך למנות עבורו אפוטרופוס, כדי לקבוע האם הוא יכול לצאת מאשפוז, ועוד.
אשפוז פסיכיאטרי - זוהי עוד שיטת טיפול פסיכיאטרי שכדאי להכיר. יש להבדיל בין אשפוז סגור לפתוח, ובנוסף יש גם טיפולי יום. חלק ניכר מהאשפוזים הם טיפולי יום, וזוהי מתודה שפסיכיאטרים רבים ממליצים עליה. המשמעות היא שבבוקר המטופל הולך למרכז לבריאות הנפש, עובר שם טיפולי ריפוי בעיסוק, נפגש עם אנשי בריאות הנפש, ועוד - ואחר הצהריים הוא חוזר לביתו לסביבתו.
כך גם אפשר לטפל במקרים מורכבים בבריאות הנפש, וגם לאפשר לאדם להישאר בסביבתו. אשפוז סגור כאמור, הוא כאשר האדם שוהה במרכז לאורך כל שעות היממה, בכדי לקבל טיפול אינטנסיבי יותר.
מדוע הטיפול הפסיכיאטרי הפך למקובל?
1. האדם כאינדיבידואל - כיום מתבצעות יותר ויותר פניות לקבלת עזרה פסיכיאטרית ופסיכולוגית, והם הפכו לפופולריים למדי. אם בישראל החברה היתה בעבר יותר קולקטיבית, שבה היה חשוב "מה חושבים השכנים", הרי שכיום החברה הישראלית היא אינדיבידואליסטית, שבה האדם מחויב בראש ובראשונה לעצמו. הוא מודע למצבו ורוצה חיים טובים יותר, הוא שואף למימוש עצמי ומעוניין להגשים את מטרותיו. לשם כך, הוא יודע שעליו לנסות את כל האופציות העומדות בפניו, כולל טיפול פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי.
2. זמנים מודרניים - אנו חיים בתקופה שבה יותר ויותר אנשים סובלים מקשיים נפשיים שונים הנובעים כתוצר ישיר מההתקדמות המודרנית. דיכאון והפרעות אכילה שונות הפכו לבעיות שכיחות, שדורשות טיפול. מאז המצאת ענף הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה ועד ימינו אנו נעשו מחקרים וניסויים רבים, אשר הראו שבהחלט ניתן לשפר את מצבם של המטופלים באמצעות תרופות. מסקנות אלה עברו מפה לאוזן ופתחו דלת של הזדמנויות חדשות עבור כל מי שסבל מקושי נפשי.
3.נגישות כספית – טיפולים פסיכיאטריים ופסיכולוגיים הפכו להיות סוג של סמל סטטוס: אם אתם הולך אליהם, סימן שאתה יכול להרשות זאת לעצמך ושיש לך את הכוח הדרוש על מנת להצליח בחיים. אבל מעבר לכך, עם הזמן נפתחו עוד ועוד קליניקות ומרכזי בריאות הנפש. כאשר עוד ועוד מטופלים החלו לקבל טיפול, הדבר הוביל באופן ישיר להוזלת מחירי הטיפול. כך החרדה הכספית התפוגגה לה במהלך הזמן ומחסום נוסף הוסר.
4.יש על מי לסמוך – פתיחת הקליניקות ומרכזי טיפול אחרים גרמה גם היא למטופלים רבים להגיע לטיפול. זאת מאחר וסיפוריהם של המטופלים הראשונים, שזכו בחיים חדשים בעקבות הטיפול, הפיחו רוח תקווה בחבריהם וגרמה לאינספור מטופלים חדשים לגשת לקבל טיפול מפסיכיאטרים מומחים.
מדוע בעבר אנשים חששו לקבל עזרה?
האימה מפני סטיגמה– בעבר היתה סטיגמה נוראית על כל מי שהיה ניגש לטיפול פסיכולוגי, ובעיקר אם היה ניגש לטיפול פסיכיאטרי. אותם מטופלים היה מקבלים תוויות כמו "משוגע", "חולה נפש", "לא נורמלי" ועוד. חברים, קרובי משפחה ואחרים היו חוששים שמא הם עלולים להידבק בשיגעון ולכן היו מתרחקים מאותם אנשים חסרי-אונים. בדיוק בגלל סיבות אלה, אנשים רבים היו נמנעים בכל כוחם מלגשת ולקבל את העזרה שלה כה נזקקו.
החשש מפני החדש – התחום של פסיכולוגיה ופסיכיאטריה הוא תחום יחסית חדש. גילו כ- 100 שנה בלבד. במשך שנים רבות מתנהל ויכוח סוער בקרב העוסקים בתחום האם קיימת נפש או שמקור השינויים ברגשות ובמצב הרוח מקורו ביולוגי-כימי? הדיון הזה הוא אחד הגורמים שהפכו אנשים רבים לחסרי אמון בתחום זה.
החרדה מפני עלות גבוהה – טיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי היו יכולים להיות יקרים למדי, במיוחד אם הם היו מתבצעים באופן פרטי. אנשים היו מפחדים שמדובר באינספור טיפולים, שכל אחד מהם עלול לגבות מהם מאות ואלפי שקלים.
כל הטיפולים בקליניקה שלנו
בקליניקה של ד"ר ברבר ירחמיאל, אפשר לעבור מגוון רחב של טיפולים פסיכיאטרים ואבחונים. לד"ר ברבר ניסיון רב בתחום, ובכוחו לטפל במקרים רבים, של אנשים מבוגרים מגילאי 18 ומעלה, כולל התמקדות בקבוצת הגיל השלישי.